פסק-דין בתיק ע"ו 11214-05-12

1.         המערער מאושפז בכפייה בבית החולים טירת הכרמל מכוחו של צו אשפוז שניתן נגדו ביום 1.7.09. עניינו בא לביקורתה של הוועדה הפסיכיאטרית לפחות אחת לשישה חודשים, בהתאם להוראה שבסעיף 28(א) של חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: החוק), והיא מוסמכת, בין היתר, לשחרר את החולה מן האשפוז, ללא תנאי (סעיף 28(ב) לחוק), וכן ליתן לחולה חופשות.

            בדיון בפני הוועדה ביום 17.4.12 טען בא כוח המערער כי יש להביא את האשפוז, במסלול הפלילי מכוח הצו, לסיומו, וביקש כי הוועדה תורה על שחרורו של המערער מן האשפוז. הוועדה לא נעתרה לכך והחליטה כי אשפוזו של המערער במחלקה הסגורה בבית החולים טירת הכרמל יימשך, ללא יציאה לחופשות.

הערעור מופנה כנגד החלטה זו של הוועדה מיום 17.4.12, ולטענת בא כוח המערער יש להורות על שחרורו מן האשפוז.

2.         המערער יליד 1959, לפני כ- 15 שנה לקה במחלת נפש - סכיזופרניה פרנואידית. בהשפעת מחלתו הוא מבצע מעשי עבירה, מסיג גבול ומאיים, ואף נשא סכין למטרה לא כשרה (ר' רשימת התיקים בגיליון הרישומים הפליליים לגביו).

בשנת 2007 נעצר המערער והואשם בהתנהגות פרועה במקום ציבורי, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, והיזק לרכוש במזיד. עקב כך, כשהתברר כי הוא חולה, הוצא נגדו צו אשפוז. בהמשך בין האשפוזים לא נמצא המערער במעקב פסיכיאטרי סדיר ונהג על דעת עצמו להפסיק את נטילת הטיפול התרופתי.

3.         מחמת מחלתו של המערער התדרדר מצבו והוא סבל מ"מצב פסיכוטי פעיל המלווה בהתנהגות אלימה כלפי הסובבים." (ר' חוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה בת"פ 5750/09 של בית משפט השלום בתל אביב-יפו).

ביום 19.6.09 הגיע המערער לשגרירות ארצות-הברית בישראל, ברחוב הירקון בתל-אביב וניסה לפתוח את דלת הכניסה הראשית, להתפרץ לרכב שנשא לוחית זיהוי דיפלומטית ואחר כך ניסה לעשות זאת שוב, אך שוטר שהיה שם הורה לו לעזוב את המקום. בהמשך, ניסה המערער לפתוח את דלת הכניסה של השגרירות וכן התפרץ לאחד מרכבי השגרירות בכך שפתח את הדלת ונכנס פנימה וישב בו. על כך יוחסו לו בכתב האישום בתיק הנ"ל עבירות אלה: ניסיון הסגת גבול פלילית - עבירה לפי סעיף 447(א) + 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ניסיון פריצה לרכב - עבירה לפי סעיף 413ו + 25 לחוק העונשין; פריצה לרכב - עבירה לפי סעיף 413ו לחוק העונשין, וכן התנהגות פרועה במקום ציבורי - עבירה לפי סעיף 216(א)(1) לחוק העונשין.

4.         לאחר שהוברר כי המערער חולה, ניתן נגדו, כאמור, ביום 1.7.09 צו אשפוז ומאז הוא מאושפז ומטופל בבית החולים המשיב.

5.         לאחרונה בא עניינו של המערער לדיון תקופתי בפני הוועדה הפסיכיאטרית ביום 17.4.12. במהלך הבדיקה לא שמר המערער על קשר עין עם הרופאים, בלט לחץ דיבור, חשיבתו לא הייתה מאורגנת והוא גילה מחשבות שווא של גדלות. האפקט היה מתוח; סף הגירוי נמוך, רגזני. השיפוט ובוחן המציאות היו פגומים וחסרה בו כל תובנה למצבו ולמחלתו. המערער טען שהוא בריא וכן כי אין לו בעיות נפשיות, אלא רק בעיה גופנית של גירוד בכל חלקי גופו. הוועדה העריכה כי הוא "שרוי עדיין במצב פסיכוטי חריף עם התנהגות בלתי צפויה".

            הוועדה העריכה כי המערער מסוכן לעצמו ולאחרים ברמה גבוהה. היא החליטה לא לאשר חופשות כלל והורתה על "המשך אשפוז ללא חופשות". הוועדה נימקה: "למטופל אין כל תובנה למחלתו. הוא מקבל מסרים מאובאמה דרך הלוויין, לא זקוק לטיפול תרופתי, לטענתו יש לו תפקיד של מפקד שייטת 13."

6.         במהלך הדיון בפני הוועדה טען בא כוח המערער שיש לשחרר אותו מן האשפוז שכן תקופת האשפוז ההולכת ונמשכת אינה מידתית ביחס לעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ולכן יש להורות על הפסקת האשפוז הפלילי. הוועדה דחתה גישה זאת ופירטה את נימוקיה:

"בהתייחס לבקשת בא כוחו של המטופל להעביר את נושא האשפוז למסלול אזרחי, לנו לא נראה כי בשלב זה הופר האיזון בין סעיפי הענישה הרלבנטיים לעניינו לבין תקופת אשפוזו. מדובר בחולה המוערך כבעל סיכון גבוה לעצמו ולאחרים לאור מערכת חשיבה פגומה וחסרת כל קשר למציאות. בנסיבות אלה אנו מקבלים את בקשת בית החולים ומאשרים את המשך אשפוזו ללא חופשות במחלקה סגורה אלא אם כן יחול שיפור שיצדיק שינוי".

7.         בפני הוועדה עמדה הפניית הרופאים מן המחלקה בה הוא מטופל. בהפניה מיום 9.4.12 מפרטים הרופאים את עברו של המערער ואת הרקע לאשפוזו. כמו כן מאוזכר בהפניה כי בתאריך 12.4.10 לא חזר המערער למחלקה  מאחת החופשות, עד שבתאריך 24.5.10 "הוחזר על ידי משטרת ישראל למחלקה במצב פסיכוטי מפורק עם אלימות פיסית, כמו כן היה חבול עם שברים בעצמות הפנים ושבר בתזוזה מלאה ב radius  של יד שמאל. נותח עקב שבר בעצמות הפנים ... לא התאחדו עצמות כראוי. הוצע למטופל ניתוח אך סירב ... שרוי במצב פסיכוטי כרוני. חסר תובנה למצבו."

            באשר למצבו הנוכחי של המערער כותבים הרופאים כי למרות הטיפול האינטנסיבי שניתן לו לא חל שיפור קליני במצבו והוא עמיד לתכשירים רבים ומסרב לטיפול בנזעי חשמל. הוא שרוי באי שקט פסיכומוטורי, האפקט אינו תואם, מגלה מחשבות שווא ובין היתר הוא אמור להיות הדובר של הבית הלבן. הוא הלוצינטורי. התנהגותו לא מאורגנת עם גירוי מיני מוגבר ומדי פעם הוא מתפשט ומבקש מאנשי הצוות שירותים מיניים. שיפוט המציאות של המערער פגום במידה ניכרת ללא תובנה למצבו ולצורך בטיפול התרופתי.

            הרופאים העריכו כי המסוכנות במערער לעצמו ולאחרים היא ברמה גבוהה וסיכמו כי "לא ניתן לאזן את מצבו, עדיין לא שיפור קליני, שרוי במצב פסיכוטי כרוני, עם שיפוט פגום וחוסר תובנה למצבו הנפשי. המחלקה בדעה שבמצבו הנוכחי זקוק לאשפוז באגף סגור ללא חופשות".

            הוועדה, כאמור לעיל, הלכה בעקבות המלצות הרופאים, הורתה על המשך האשפוז ועל אי מתן חופשות, ועל כך הערעור.

8.         אין צורך להתייחס לנושא החופשות שכן אם אכן מוצדק להמשיך באשפוז, נדרש נוכח מצבו של המערער והמסוכנות שבו, כי הדבר ייעשה ללא מתן חופשות. השאלה היחידה העומדת לדיון היא האם, למרות המסוכנות הנשקפת מן המערער מחמת מחלתו, מוצדק בכל זאת להמשיך באשפוז במסלול הפלילי לאחר עבור תקופה של כמעט שלוש שנים מאז שניתן צו האשפוז.

9.         הנושא שעמד בפני הוועדה עניינו המידתיות שבהמשך האשפוז במסלול הפלילי. הוועדה אינה מוסמכת ואין זה מתפקידה "להעביר" חולה המאושפז בכפייה במסלול הפלילי לאשפוז במסלול אזרחי. השאלה היא האם להביא לסיום האשפוז הפלילי, אם לאו. על אשר ייעשה, אם ייעשה, לאחר מכן במסלול האזרחי יוכל ליתן דעתו הפסיכיאטר המחוזי, ואין הוא זקוק לשם כך להמלצה או החלטה של הוועדה.

10.        האשפוז מכוחו של הצו צריך להימשך רק "במידה שאינה עולה על הנדרש" (סעיף 8 של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; רע"פ 2060/97 וילנצ'יק נ' הפסיכיאטר המחוזי - תל-אביב, פ"ד נב(1) 697 (1998)). אין לקבוע את המידה על פי תקופת המאסר המרבית הקבועה בדין לעבירות שיוחסו לחולה בכתב האישום, שהדיון בו הופסק, ושבו ניתן צו האשפוז. תקופה זו היא אך נקודת המוצא לעניין המידתיות. הוועדה אזכרה בנימוקיה את "סעיפי הענישה הרלבנטיים", מונח המרמז לדין המרבי הקבוע לעבירות שיוחסו למערער בכתב האישום. הנכון הוא כי יש להתייחס בהקשר למידתיות לתקופת המאסר המרבית על פי גישה מחמירה, אותה צפוי היה שבית המשפט יגזור על הנאשם החולה, לו היה בריא. (ר' ע"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 1219/08 פלוני נ' הועדה הפסיכיאטרית מחוז מרכז, מיום 5.4.09).